• מה הם גבולותיה של המדינה? האם ניתן לחוקק חוקה, מבלי שמישהו יעלה את השאלה הזאת, שיש לה משמעות חוקתית וחשיבות מבחינת המשפט הבינלאומי? כאשר ישראל מתקשה להתמודד עם התנתקות מעזה, ניתן לתאר איך ייראה ויכוח על גבולות המדינה. הרי ברור כי גם השמאל וגם הימין יבקשו – מסיבות מנוגדות – לקבוע בחוקה את גבולות המדינה. איך תהיה בעניין זה הסכמה?
  

• כיום יש לערבית מעמד של שפה רשמית שנייה. כיוצא בזה – מבלי שהעניין נקבע בחוק – יש מעמד לחינוך ערבי במסגרת הממלכתית. האם ניתן לתאר שאפשר יהיה להגיע להסכמה בעניין זה בין חלקים מן הימין – שיתבעו את ביטול מעמדה הרשמי של הלשון הערבית – לבין חלקים מן השמאל והציבור הערבי, שיבקשו לקבע בצורה מחייבת עוד יותר את מעמדה?
  

• היותה של ישראל מדינה יהודית נתונה היום לפרשנויות שונות, ואחדות מהן יכולות לחיות בכפיפה זו עם זו, למרות המתיחויות ביניהן. איך יסכים הציבור הדתי עם זה הלא-דתי על פירוש המלה "יהודי"? התיתכן כיום הסכמה בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בסוגיה זו?
  

• האם ניתן לחוקק כיום חוקה בלי לכלול בה את חוק השבות? ברור שלא, וברור שהציבור הערבי יתנגד, וגם בציבור היהודי יש חילוקי דעות לגבי כמה היבטים של חוקה זה. איך יוסדר עניין זה "בהסכמה"?
  

• יהיו שיבקשו לקבוע בחוקה את מעמד ההמנון והדגל. שוב יש להניח, כי חלקים בציבור הערבי יתנגדו. סביר כי הרוב היהודי יקבע –אך האם זה יקרב את הציבור הערכי להרגיש יותר "בבית"?
  

ואחרון אחרון: כל הצעה תישחק לחלוטין כאשר תגיע לדיון פרלמנטרי, כמו שקרה להצעת החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה. מה שאתה מכניס לתנור החקיקתי אינו מה שיוצא ממנו.

יש מידה רבה של היתממות במחשבה שניתן להנדס את המציאות הפוליטית הישראלית על-ידי הכנסתה למיטת סדום של מקסם-השווא של חוקה. יש מה לתקן במציאות הפוליטית הישראלית – ולזה יש צורך בעמל של שנים, בסבלנות ובחוכמה מדינית. דחיקת-קץ על-ידי הצעת פתרון קסם לא תפתור בעיות אלה, היא רק תחריף אותן.